מעולם לא נלמד מהתנך שני ימי חודש !

מאת: משתשמשכלשהו

אל: mlwlsp34 @ gmail.com

בספר שמואל ישנו סיפור מפורסם על דויד ושאול שממנו למד כי בתקופת המקרא חגגו כביכול שני ימי חודש . אנא קראו את *כל* הפרשה :
ויֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, הִנֵּה-חֹדֶשׁ מָחָר, וְאָנֹכִי יָשֹׁב-אֵשֵׁב עִם-הַמֶּלֶךְ, לֶאֱכוֹל; וְשִׁלַּחְתַּנִי וְנִסְתַּרְתִּי בַשָּׂדֶה, עַד הָעֶרֶב הַשְּׁלִשִׁית. א כ,ו אִם-פָּקֹד יִפְקְדֵנִי, אָבִיךָ: וְאָמַרְתָּ, נִשְׁאֹל נִשְׁאַל מִמֶּנִּי דָוִד לָרוּץ בֵּית-לֶחֶם עִירוֹ--כִּי זֶבַח הַיָּמִים שָׁם, לְכָל-הַמִּשְׁפָּחָה. א כ,ז אִם-כֹּה יֹאמַר טוֹב, שָׁלוֹם לְעַבְדֶּךָ; וְאִם-חָרֹה יֶחֱרֶה, לוֹ--דַּע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִמּוֹ. א כ,ח וְעָשִׂיתָ חֶסֶד, עַל-עַבְדֶּךָ, כִּי בִּבְרִית יְהוָה, הֵבֵאתָ אֶת-עַבְדְּךָ עִמָּךְ; וְאִם-יֶשׁ-בִּי עָוֺן הֲמִיתֵנִי אַתָּה, וְעַד-אָבִיךָ לָמָּה-זֶּה תְבִיאֵנִי. {פ}
א כ,ט וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן, חָלִילָה לָּךְ: כִּי אִם-יָדֹעַ אֵדַע, כִּי-כָלְתָה הָרָעָה מֵעִם אָבִי לָבוֹא עָלֶיךָ--וְלֹא אֹתָהּ, אַגִּיד לָךְ. {ס} א כ,י וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל-יְהוֹנָתָן, מִי יַגִּיד לִי; אוֹ מַה-יַּעַנְךָ אָבִיךָ, קָשָׁה. {ס} א כ,יא וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, לְכָה וְנֵצֵא הַשָּׂדֶה; וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם, הַשָּׂדֶה. {ס} א כ,יב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי-אֶחְקֹר אֶת-אָבִי כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית, וְהִנֵּה-טוֹב, אֶל-דָּוִד--וְלֹא-אָז אֶשְׁלַח אֵלֶיךָ, וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ. א כ,יג כֹּה-יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף, כִּי-יֵיטִב אֶל-אָבִי אֶת-הָרָעָה עָלֶיךָ--וְגָלִיתִי אֶת-אָזְנֶךָ, וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם; וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ, כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם-אָבִי. א כ,יד וְלֹא, אִם-עוֹדֶנִּי חָי; וְלֹא-תַעֲשֶׂה עִמָּדִי חֶסֶד יְהוָה, וְלֹא אָמוּת. א כ,טו וְלֹא-תַכְרִית אֶת-חַסְדְּךָ מֵעִם בֵּיתִי, עַד-עוֹלָם; וְלֹא, בְּהַכְרִת יְהוָה אֶת-אֹיְבֵי דָוִד, אִישׁ, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. א כ,טז וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן, עִם-בֵּית דָּוִד; וּבִקֵּשׁ יְהוָה, מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד. א כ,יז וַיּוֹסֶף יְהוֹנָתָן לְהַשְׁבִּיעַ אֶת-דָּוִד, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתוֹ: כִּי-אַהֲבַת נַפְשׁוֹ, אֲהֵבוֹ. {ס} א כ,יח וַיֹּאמֶר-לוֹ יְהוֹנָתָן, מָחָר חֹדֶשׁ; וְנִפְקַדְתָּ, כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ. א כ,יט וְשִׁלַּשְׁתָּ, תֵּרֵד מְאֹד, וּבָאתָ אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-נִסְתַּרְתָּ שָּׁם בְּיוֹם הַמַּעֲשֶׂה; וְיָשַׁבְתָּ, אֵצֶל הָאֶבֶן הָאָזֶל. א כ,כ וַאֲנִי, שְׁלֹשֶׁת הַחִצִּים צִדָּה אוֹרֶה, לְשַׁלַּח-לִי, לְמַטָּרָה. א כ,כא וְהִנֵּה אֶשְׁלַח אֶת-הַנַּעַר, לֵךְ מְצָא אֶת-הַחִצִּים: אִם-אָמֹר אֹמַר לַנַּעַר הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהֵנָּה, קָחֶנּוּ וָבֹאָה כִּי-שָׁלוֹם לְךָ וְאֵין דָּבָר--חַי-יְהוָה. א כ,כב וְאִם-כֹּה אֹמַר לָעֶלֶם, הִנֵּה הַחִצִּים מִמְּךָ וָהָלְאָה--לֵךְ, כִּי שִׁלַּחֲךָ יְהוָה. א כ,כג וְהַדָּבָר--אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ, אֲנִי וָאָתָּה: הִנֵּה יְהוָה בֵּינִי וּבֵינְךָ, עַד-עוֹלָם. {ס} א כ,כד וַיִּסָּתֵר דָּוִד, בַּשָּׂדֶה; וַיְהִי הַחֹדֶשׁ, וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ על- (אֶל-) הַלֶּחֶם לֶאֱכוֹל. א כ,כה וַיֵּשֶׁב הַמֶּלֶךְ עַל-מוֹשָׁבוֹ כְּפַעַם בְּפַעַם, אֶל-מוֹשַׁב הַקִּיר, וַיָּקָם יְהוֹנָתָן, וַיֵּשֶׁב אַבְנֵר מִצַּד שָׁאוּל; וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד. א כ,כו וְלֹא-דִבֶּר שָׁאוּל מְאוּמָה, בַּיּוֹם הַהוּא: כִּי אָמַר מִקְרֶה הוּא, בִּלְתִּי טָהוֹר הוּא כִּי-לֹא טָהוֹר. {ס} א כ,כז וַיְהִי, מִמָּחֳרַת הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, וַיִּפָּקֵד, מְקוֹם דָּוִד; {פ}
וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-יְהוֹנָתָן בְּנוֹ, מַדּוּעַ לֹא-בָא בֶן-יִשַׁי גַּם-תְּמוֹל גַּם-הַיּוֹם, אֶל-הַלָּחֶם. א כ,כח וַיַּעַן יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל: נִשְׁאֹל נִשְׁאַל דָּוִד מֵעִמָּדִי, עַד-בֵּית לָחֶם. א כ,כט וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי נָא כִּי זֶבַח מִשְׁפָּחָה לָנוּ בָּעִיר, וְהוּא צִוָּה-לִי אָחִי, וְעַתָּה אִם-מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, אִמָּלְטָה נָּא וְאֶרְאֶה אֶת-אֶחָי; עַל-כֵּן לֹא-בָא, אֶל-שֻׁלְחַן הַמֶּלֶךְ. {ס} א כ,ל וַיִּחַר-אַף שָׁאוּל, בִּיהוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר לוֹ, בֶּן-נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת: הֲלוֹא יָדַעְתִּי, כִּי-בֹחֵר אַתָּה לְבֶן-יִשַׁי, לְבָשְׁתְּךָ, וּלְבֹשֶׁת עֶרְוַת אִמֶּךָ. א כ,לא כִּי כָל-הַיָּמִים, אֲשֶׁר בֶּן-יִשַׁי חַי עַל-הָאֲדָמָה, לֹא תִכּוֹן, אַתָּה וּמַלְכוּתֶךָ; וְעַתָּה, שְׁלַח וְקַח אֹתוֹ אֵלַי--כִּי בֶן-מָוֶת, הוּא. {ס} א כ,לב וַיַּעַן, יְהוֹנָתָן, אֶת-שָׁאוּל, אָבִיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָמָּה יוּמַת, מֶה עָשָׂה. א כ,לג וַיָּטֶל שָׁאוּל אֶת-הַחֲנִית עָלָיו, לְהַכֹּתוֹ; וַיֵּדַע, יְהוֹנָתָן, כִּי-כָלָה הִיא מֵעִם אָבִיו, לְהָמִית אֶת-דָּוִד. {ס} א כ,לד וַיָּקָם יְהוֹנָתָן מֵעִם הַשֻּׁלְחָן, בָּחֳרִי-אָף; וְלֹא-אָכַל בְּיוֹם-הַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, לֶחֶם--כִּי נֶעְצַב אֶל-דָּוִד, כִּי הִכְלִמוֹ אָבִיו. {ס} א כ,לה וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַיֵּצֵא יְהוֹנָתָן הַשָּׂדֶה לְמוֹעֵד דָּוִד; וְנַעַר קָטֹן, עִמּוֹ. א כ,לו וַיֹּאמֶר לְנַעֲרוֹ--רֻץ מְצָא נָא אֶת-הַחִצִּים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מוֹרֶה; הַנַּעַר רָץ, וְהוּא-יָרָה הַחֵצִי לְהַעֲבִרוֹ. א כ,לז וַיָּבֹא הַנַּעַר עַד-מְקוֹם הַחֵצִי, אֲשֶׁר יָרָה יְהוֹנָתָן; וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא הַחֵצִי, מִמְּךָ וָהָלְאָה. א כ,לח וַיִּקְרָא יְהוֹנָתָן אַחֲרֵי הַנַּעַר, מְהֵרָה חוּשָׁה אַל-תַּעֲמֹד; וַיְלַקֵּט נַעַר יְהוֹנָתָן, אֶת-החצי (הַחִצִּים), וַיָּבֹא, אֶל-אֲדֹנָיו. א כ,לט וְהַנַּעַר, לֹא-יָדַע מְאוּמָה; אַךְ יְהוֹנָתָן וְדָוִד, יָדְעוּ אֶת-הַדָּבָר. {ס} א כ,מ וַיִּתֵּן יְהוֹנָתָן אֶת-כֵּלָיו, אֶל-הַנַּעַר אֲשֶׁר-לוֹ; וַיֹּאמֶר לוֹ, לֵךְ הָבֵיא הָעִיר. א כ,מא הַנַּעַר, בָּא, וְדָוִד קָם מֵאֵצֶל הַנֶּגֶב, וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים; וַיִּשְּׁקוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, וַיִּבְכּוּ אִישׁ אֶת-רֵעֵהוּ, עַד-דָּוִד, הִגְדִּיל. א כ,מב וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן לְדָוִד, לֵךְ לְשָׁלוֹם: אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְנוּ שְׁנֵינוּ אֲנַחְנוּ, בְּשֵׁם יְהוָה לֵאמֹר, יְהוָה יִהְיֶה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין זַרְעִי וּבֵין זַרְעֲךָ, עַד-עוֹלָם. :

הפסוק עליו מתעכבים הוא "ויהי ממחורת החודש השני" . ומכאן חושבים שמדובר על ב' לחודש ושהוא עדין ראש חודש . אך אני מפרש זאת אחרת ... כוונת הפסוק "ויהי ממחורת החודש השני" הוא לבוקר א' לחודש ! שכידוע את החגים, המועדים החודשים היו חוגגים מערב עד ערב כלומר שני ימים שהם כביכל יום אחד (ראה פיסקה אחרונה) .
אם היה מדובר על בוקר היום השני (בוקר ב' לחדש) , היה צריך לומר "ויהי בחודש השני" או "ויהי בבקר החודש השני" . מדוע נקט הפסוק במילה "ממחורת" ?
הפרוש של המילה "ממחורת" הוא מעבר בין לילה ליום (ולא מעבר של יום שלם או מעבר של יום לילה) . ובכל מקום במקרא שנאמר "ממחורת" זה מעבר מלילה ליום בלבד !
ולכן כשאומר "ממחורת החודש השני" הוא מתכוון בכלל לבוקר א' לחודש שהוא הממחורת של הסעודה שהיית אתמול בערב ! וזה נקרא 'השני' כי זה היום השני לסעודה ולחגיגה !

ואם נפרש "ממחורת" כמעבר של יום שלם ממש (דבר שאין לא ראיה בכל התנ"ך) , אז כשאומר "ויהי ממחורת החוודש השני" מתכון בעצם ליום השלישי ! מדוע? כי אם ממחורת מדובר על מעבר של 24 שעות (יום שלם) אז הממחורת של היום השני הוא היום השלישי !
ואז נמצא שחגגו את החודש בכלל שלוש ימים ! דבר שלא הגיוני ...

וכך היה הדבר :
דויד ויהונתן קובעים יום לפני ראש החדש (כט'/ל' לחודש) שדויד יסתתר שלוש ימים מערב עד ערב(ל'-א'-ב') ובבוקר היום השלישי (הוא ב' לחודש) יודיע ברמז לדויד אם אביו שונא אתו או לא .

הלילה מגיע ואיתו ערב ראש החודש ( ל' לחודש בערב - היום הראשון להסתתרות דויד) . בערב הזה שאול לא שואל מקום דויד כי אולי הוא לא טהור .

עובר הלילה ומגיע הבוקר ({מחורת ערב ראש חודש כלומר בבוקר}. א' לחודש - היום השני להסתתרות דוד) , אז שאול שואל את יונתן היכן דויד(אף על פי שיתכן שהוא עדין לא טהור). יונתן אומר לו שדויד הלך לחגוג עם משפחתו ושהוא אישר זאת ושאול כועס עליו .

עובר הלילה של היום הזה ומגיע הבוקר (ב' לחודש . היום השלישי להסתתרות דויד) - זה היום בו הם קבעו בניהם . היום הזה הוא ב' לחודש והוא אינו נחשב ראש חודש . ביום הזה הודיע יהונתן לדויד לברוח משאול .

לאחר שדויד מבקש מיהנתן שיחקור את אביו , יהונתן אומר : "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-דָּוִד, יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּי-אֶחְקֹר אֶת-אָבִי *כָּעֵת מָחָר הַשְּׁלִשִׁית*" :
כעת = ערב ראש חודש - ל' לחודש הקודם
מחר=ראש חודש עצמו - א' לחודש
השלישית= ב' לחודש , היום בו קבע עם דויד . לא היה סעדה חגיגית משום שכבר אינו ראש חודש .

-----
יתכן שיחשבו בטעות כי היום מתחיל בערב וזה אינו נכון ואין לו ראיה נכונה מהמקרא . אלא שהחגיגה(!) מתחילה בערב ונגמרת בערב ולא היום עצמו .
לכן התורה מציינת את יום הכיפורים ביומיים ! מערב ט' עד ערב י' (ראה ויקרא כג לב'). שזה שני ימים , יום ט' ויום י' . שהם 24 שעות בערך ועיקר המועד הוא ביום ולא בלילה שזה י' לחודש .
ראה גם שמות יב יח' - בעניין חג המצות הנערך שבוע ימים .

ומה שאומרים על הפסוק "ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד" כאילו התכוון שהיום מתחיל בערב ונגמר בערב זה אינו פשט המקרא ! אם ניקח לדוגמה את היום השני בבריאה : "וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ... וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי."
מה הפשט ?
בבוקר עשה את הרקיע (לא בערב שקודם נאמר עשיית הרקיע ורק לאחר מכן ויהי ערב) , ואז הגיע הערב ואז התחיל הבוקר ונגמר יום שני והתחיל יום שלישי בתחילת הבקר ! ולכן מהתורה היום מתחיל בזריחת השמש ונגמר בזריחת השמש . והמועדים הם המתחילים מהערב ונגמרים בערב .

מעולם לא נלמד מהתנך שני ימי חודש !

תגובות